על פלפלים בני חודש וחצי, כוסות פלסטיק ובנימין נתניהו

אקספוזיציה – על פלפלים שהזדקנו לא משהו

שמעו סיפור.

לפני כמה ימים ההורים שלי היו אצלי ובדיוק עשיתי סדר במקרר אחרי שקניתי מלא ירקות ופירות והוצאתי החוצה שלושה פלפלים שהזדקנו לא יפה ובאתי לזרוק אותם. אמא שלי תפסה לי את היד וצעקה עלי 'היי, מה אתה עושה??'.

'מי זורק אוכל??' היא גערה בי. ובצדק.
'אבל הם כבר ישנים וזקנים וזה', עניתי וכל אות שיצאה לי מהפה הרגשתי את החרטה שלי מתעבה כמו ענן נוראי מעל הראש.
'נו אז מה, דקה אני עושה מזה אנטיפסטי', היא ענתה ואני עמדתי מבויש וטיפש, כי הרי יכולתי לחשוב על זה לבד. 
'אתם דור אחר, אתם לא יודעים מה זה חוסר', היא אמרה והלכה לטפל בפלפלים.  והוסיפה להם תפוחי אדמה. ופטריות. ובצל. ושום. ושלושת הפלפלים המזדקנים האלה הולידו קערת אנטיפסטי שלמה ולא מתוכננת שתובלה כראוי עם שמן זית, תבלין 'טוסקנה' מהתבלינים של חוני בשדרות ירושלים. ונכנסה שמחה לבית.

פרק א' – על השפע, הנשמה והגוף
וחשבתי על השפע ואיזה מזל יש לנו מצד אחד, אבל כמה הוא מעוור אותנו לראות את הכח שבשימור של דברים. אם הכל תמיד זמין, לא חייבים לשמור על כלום, כי יהיה תמיד עוד. אפשר לחלוטין לראות את התועלת שבתודעת שפע, כמשהו שמזמין עוד שפע לחיים אבל מצד שני, האם ההערכה שלנו למה שקיים, נשחקת ונעלמת?
ואיך הדור הבא הולך להיות? האם הוא ידע להשאיר ולתחזק משהו?

כולנו יודעים שצריך לתחזק את הגוף ואת הנשמה. לאכול יותר ירקות ולעשות ספורט, ופחות מונוסודיום גלוטמט ורביצה מול 7 שעות של סדרות בנטפליקס. כלומר, אנחנו יודעים שהגוף נשחק לגמרי עם השנים והנשמה לא פחות, ואנחנו יודעים שצריך ולפעמים גם מצליחים להשקיע זמן בתחזוקה שלהם. אז למה אנחנו לא יודעים ליישם את התבונה הבסיסית הזו בדברים אחרים בחיים?

פרק ב' – אתם אשכרה הולכים לשתות בכוס פלסטיק ולזרוק אותה?
ואתמול הייתי בבית קפה גדול, שיש בו עמדה עם ברז מים. ולידו, מליון כוסות פלסטיק. בנאדם מגיע, שותה, זורק. עשיתי חישוב מהיר של 36,000 כוסות כאלה בשנה, וזה רק בבית הקפה המסוים הזה. דמיינו כמה פלסטיק שלא יתכלה אף פעם, מושלך רק על השטות הזו שאפשר לפתור בצורות אחרות. שלא נדבר על שקיות הסופר ובקבוקי הפלסטיק. וזה לפני שדיברתי על נזקי תעשיית הבשר והרכבים המזהמים. כולנו תורמים את חלקנו להרס הזה.
אדישות? אני לא חושב שאנחנו אדישים. חסרי מודעות ולא מסתכלים? כנראה שכן.

פרק ג' – ואיך כל זה קשור לעולם השיווק והצמיחה?
אני חותך רגע לעולם השיווק. אני מגיע במגע עם המון אנשים שרוצים ומקדמים את עצמם בקמפיינים ממומנים בפייסבוק ואינסטגרם, גוגל ויוטיוב. ויש תופעה אחת שחוזרת על עצמה. כולם כל הזמן מנסים למצא קהל חדש. כל הזמן במגמת התרחבות. כל הזמן מחפשים למלא את החנות (כשם קוד לעסק כלשהו, לא משנה מהו ובאיזה תחום) באנשים חדשים שבשאיפה יהפכו להיות לקוחות.
כשאני שואל אותם מהם מאמצי ה'שימור', כלומר, כמה מהם עושים מאמצים לתחזק קהילה (או 'חוג לקוחות' אם תרצו), ומגיעים לאנשים שכבר הצביעו ברגליים ובידיים שהם רוצים להיות חלק מהעולם של אותו העסק, ומציעים להם דברים, מדברים איתם, מתקשרים איתם – אני מקבל פרצוף נבוך. זה הפרצוף שהיה לי כשאמא שלי צעקה עלי מול שלושה פלפלים מזדקנים.
הפלפלים שלי והמתעניינים שלכם (ושלא נדבר על לקוחות משלמים, החוג הכי טוב שלכם), הם אותו הדבר. המקום שבו השפע טמטם אותנו.
עולם הפרסום פתוח בפנינו להגיע למלא אנשים כל הזמן וזו רק שאלה של כמה כסף נשקיע, ואצל הירקן שלי יהיו תמיד עוד פלפלים. גם אדומים וגם ירוקים וגם צהובים.

פרק ד' – יענו, קיימות, זה העניין
כלומר אנחנו מתמודדים עם ענין של קיימות הן בעסק שלנו והן בחיים הפרטיים שלנו, והם באחריות שלנו כלפי החברה וכדור הארץ. אבל אנחנו לא עושים עם זה הרבה. 180 מיליארד דולר של אוכל נזרק לפח ברחבי העולם בכל שנה.
לא זוכר את הנתון המדויק, אבל מחקרים מצאו שמשהו כמו 70% מבתי העסק בעולם לא חוזרים ללקוחות שלהם ועסוקים בגיוס של חדשים כל הזמן. ומפלס חולי הסכרת, השמנת היתר והסרטן עולה (תזונה לקויה והעדר ספורט). בעיות של התקופה הנוכחית, כמובן.
בעיית ההתיחסות לקיימות מקיפה אותנו בכל אספקט וכדאי שנתעורר על עצמנו כי אנחנו מפסידים בענק כתוצאה מחוסר תשומת הלב. כי הסרטן של הגוף, הנשמה, האקולוגיה והעסקים, אוכל אותנו מכל הכיוונים.

פרק ה' – מילה על נתניהו
קחו למשל את ראש הממשלה. לא חשוב מה אני או אתם חושבים עליו. האיש כל הזמן עושה את הדבר החכם מדבר אל ה-Base. ספציפית, כי בחברה שלנו אי אפשר להזיז מישהו פוליטית אניווי, אז כנראה עדיף להתבצר. אולי זה ישתנה מתישהו.
מהו הבייס? חוג המאמינים השרופים. ה Early Adopters. אלה שיגנו עליו בחירוף נפש, שישכבו עבורו על הגדר. הוא נותן להם מה שהם רוצים לשמוע. ונתניהו לא המציא את השיטה כמובן. הוא פשוט מיסטר אותה לגמרי. מה שמחוץ לבייס לא משנה לראש הממשלה ואין טעם בכלל לנסות לשנות את דעת הקהל. רק לתחזק את הבייס בדרכים השמורות לו, כי בשימור לקוחות נכון, יש צמיחה. כשמטפחים משהו, כמו להתאמן על פסנתר שמונה שעות ביום, אפשר להפיק מכל פלפל זהב.

קיימות בגוף, בנפש, בעסק ובמטבח, זה מה שאני מאחל לעצמי ולכם השנה.

שנה טובה

יאיר יונה